אני מאמינה שכמו שאין אדם אחד הזהה לחלוטין לאדם אחר, כך גם אין 'טיפול'* אחד שמתאים לכולם. מהסיבה הזו, נקודת המוצא שלי היא לנסות להבין מי את/ה ולמה אתה זקוק, וליצר, כמיטב יכולתי, את התנאים התומכים לשינוי אליו אתה מייחל. במילים אחרות, מה שקורה במרחב הטיפול עם אדם אחד שונה ממה שקורה עם אדם אחר.
ובכל אופן, לדרך המקצועית שאני 'הולכת' בה יש כמה מאפיינים. אנסה לתאר כאן מעט ממנה.
אני מכוונת לייצר מרחב שירגיש עבורך כמה שיותר בטוח להיות בו באופן אותנטי ומלא. מבחינתי יש בו מקום לכל דבר להיות, להיראות ולהישמע.
ההזמנה המרכזית שלי היא, עד כמה שמתאפשר, לנכוח ברגע ההווה עם מה שיש, ולפגוש. כי מניסיוני, שינוי משמעותי קורה ברגע ההווה (לא בעבר, ולא בעתיד), ובייחוד בתוך חוויה והתנסות.
דיבור הוא הדרך המרכזית שלנו לבטא ולתקשר, ולצידו אני עושה מקום גם לשתיקה ולדרכי ביטוי ונוכחות נוספות. דיבור שמייצר הבנות או תובנה הוא חשוב, אך לעתים רבות הוא אינו מספק ולא בהכרח מוביל לשינוי שאנו מייחלים לו באופן ממשי בחיינו. לכן, אני מכוונת ומזמינה לדבר 'את' הדברים ולהיות בהם (יותר מאשר לדבר 'עליהם' או לתת פרשנות או לנתח). זה אומר, בין השאר, שבנוסף להתייחסות לתודעה ולמחשבות, ישנה גם אפשרות להתייחסות לרגשות ולתחושות כפי שהם מופיעים בגוף כרגע. המרחב הוא פתוח, מקבל (ללא-שיפוטיות) ומזמין ל'חקירה' (exploration) והתנסות מרגע לרגע.
כשאנחנו מגיעים לטיפול אנחנו באים עם כמיהה לשינוי. ואחד הדברים שכדאי להכיר בהם הוא ששינוי זה משהו שאי אפשר לכפות או לזרז, אלא הוא מבשיל בזמנו ויש לו צורה ודרך משלו. כמו שזרע, זקוק למצע ותנאים מתאימים ותומכים כדי להפוך לשתיל, ובהמשך לצמוח וללבלב; כך אני שואפת ומכוונת להשקיע ביצירת קרקע פורה ומתאימה לשינוי המיוחל לנבוט ולצמוח על גביה. בדרכי המקצועית והאישית למדתי שטיפוח איכויות מסוימות תומך ביצירה של מצע מיטיב, שעל פניו שינוי מתגלה מעצמו. כמוני, אני מזמינה אותך להיפתח אל האפשרות של לא-לדעת, להשתהות, להקשיב, לעשות מקום, ולתת לדברים לנבוע. מניסיוני, ואולי באופן קצת פרדוקסלי, בדרך זו לעתים מתחולל שינוי גם בפרק זמן קצר ביותר.
עד כאן, זהו תיאור תמציתי במספר מאפיינים של הדרך. בסופו של דבר, מעבר למילים ולתיאורים חשובה החוויה האישית. אני מזמינה אותך למפגש התנסות, לבוא ולהכיר, ולהרגיש איך זה בשבילך.
ואני גם זמינה בטלפון לכל שאלה.
ולמי שקצת יותר מתעניין במונחים ובשמות המקצועיים: הוסמכתי לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב בתכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב. כיום השם העדכני לדרך טיפול זו הוא פסיכותרפיה של נוכחות וחיוניות. הדרך המקצועית שלי משלבת פסיכותרפיה באוריינטציה בודהיסטית, דאואיסטית וממוקדת-גוף, עם השראה מקונסטלציה מערכתית, מהשדה של נוירופסיכולוגיה ובפרט עבודה עם טראומה, מאנליזה ביו-אנרגטית, מפסיכולוגיית העצמי של קוהוט ועוד.
----
* אני משתמשת במילה 'טיפול' משום שעדיין לא מצאתי לה חלופה טובה דיה. יחד עם זאת, חשוב לי לציין שהמילים 'טיפול' ו-'מטופל' שהן מעין ברירת מחדל מקובלת - הן בעיני לוקות בחסר. הפגם המרכזי שבהן הוא בכך שהן מרמזות על מצב שבו לכאורה מישהו מקבל 'טיפול' - 'מטופל', ומישהו נותן 'טיפול' - 'מטפל'. כלומר, מציגות חלוקה לכאורה דיכוטומית של מי ש'עושה' (פעיל) ומי ש'עושים' בשבילו (סביל). בהתאם לכך הן עלולות לרמז על מטפל 'מומחה' שיודע טוב יותר, ו'מטופל' שאינו בר-סמכה ולכן 'מטפלים' בו.
אכן, היחסים בין פסיכותרפיסט וקליינט אינם סימטריים והתפקידים הם שונים. ועדיין, אני תופסת אותם כלא-היררכיים ובוחרת לראות את הקליינט כמוביל התהליך אשר מקבל ליווי לדרכו מאת איש/אשת מקצוע מיומן.
ובכל אופן, לדרך המקצועית שאני 'הולכת' בה יש כמה מאפיינים. אנסה לתאר כאן מעט ממנה.
אני מכוונת לייצר מרחב שירגיש עבורך כמה שיותר בטוח להיות בו באופן אותנטי ומלא. מבחינתי יש בו מקום לכל דבר להיות, להיראות ולהישמע.
ההזמנה המרכזית שלי היא, עד כמה שמתאפשר, לנכוח ברגע ההווה עם מה שיש, ולפגוש. כי מניסיוני, שינוי משמעותי קורה ברגע ההווה (לא בעבר, ולא בעתיד), ובייחוד בתוך חוויה והתנסות.
דיבור הוא הדרך המרכזית שלנו לבטא ולתקשר, ולצידו אני עושה מקום גם לשתיקה ולדרכי ביטוי ונוכחות נוספות. דיבור שמייצר הבנות או תובנה הוא חשוב, אך לעתים רבות הוא אינו מספק ולא בהכרח מוביל לשינוי שאנו מייחלים לו באופן ממשי בחיינו. לכן, אני מכוונת ומזמינה לדבר 'את' הדברים ולהיות בהם (יותר מאשר לדבר 'עליהם' או לתת פרשנות או לנתח). זה אומר, בין השאר, שבנוסף להתייחסות לתודעה ולמחשבות, ישנה גם אפשרות להתייחסות לרגשות ולתחושות כפי שהם מופיעים בגוף כרגע. המרחב הוא פתוח, מקבל (ללא-שיפוטיות) ומזמין ל'חקירה' (exploration) והתנסות מרגע לרגע.
כשאנחנו מגיעים לטיפול אנחנו באים עם כמיהה לשינוי. ואחד הדברים שכדאי להכיר בהם הוא ששינוי זה משהו שאי אפשר לכפות או לזרז, אלא הוא מבשיל בזמנו ויש לו צורה ודרך משלו. כמו שזרע, זקוק למצע ותנאים מתאימים ותומכים כדי להפוך לשתיל, ובהמשך לצמוח וללבלב; כך אני שואפת ומכוונת להשקיע ביצירת קרקע פורה ומתאימה לשינוי המיוחל לנבוט ולצמוח על גביה. בדרכי המקצועית והאישית למדתי שטיפוח איכויות מסוימות תומך ביצירה של מצע מיטיב, שעל פניו שינוי מתגלה מעצמו. כמוני, אני מזמינה אותך להיפתח אל האפשרות של לא-לדעת, להשתהות, להקשיב, לעשות מקום, ולתת לדברים לנבוע. מניסיוני, ואולי באופן קצת פרדוקסלי, בדרך זו לעתים מתחולל שינוי גם בפרק זמן קצר ביותר.
עד כאן, זהו תיאור תמציתי במספר מאפיינים של הדרך. בסופו של דבר, מעבר למילים ולתיאורים חשובה החוויה האישית. אני מזמינה אותך למפגש התנסות, לבוא ולהכיר, ולהרגיש איך זה בשבילך.
ואני גם זמינה בטלפון לכל שאלה.
ולמי שקצת יותר מתעניין במונחים ובשמות המקצועיים: הוסמכתי לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל-אביב בתכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב. כיום השם העדכני לדרך טיפול זו הוא פסיכותרפיה של נוכחות וחיוניות. הדרך המקצועית שלי משלבת פסיכותרפיה באוריינטציה בודהיסטית, דאואיסטית וממוקדת-גוף, עם השראה מקונסטלציה מערכתית, מהשדה של נוירופסיכולוגיה ובפרט עבודה עם טראומה, מאנליזה ביו-אנרגטית, מפסיכולוגיית העצמי של קוהוט ועוד.
----
* אני משתמשת במילה 'טיפול' משום שעדיין לא מצאתי לה חלופה טובה דיה. יחד עם זאת, חשוב לי לציין שהמילים 'טיפול' ו-'מטופל' שהן מעין ברירת מחדל מקובלת - הן בעיני לוקות בחסר. הפגם המרכזי שבהן הוא בכך שהן מרמזות על מצב שבו לכאורה מישהו מקבל 'טיפול' - 'מטופל', ומישהו נותן 'טיפול' - 'מטפל'. כלומר, מציגות חלוקה לכאורה דיכוטומית של מי ש'עושה' (פעיל) ומי ש'עושים' בשבילו (סביל). בהתאם לכך הן עלולות לרמז על מטפל 'מומחה' שיודע טוב יותר, ו'מטופל' שאינו בר-סמכה ולכן 'מטפלים' בו.
אכן, היחסים בין פסיכותרפיסט וקליינט אינם סימטריים והתפקידים הם שונים. ועדיין, אני תופסת אותם כלא-היררכיים ובוחרת לראות את הקליינט כמוביל התהליך אשר מקבל ליווי לדרכו מאת איש/אשת מקצוע מיומן.
